המחזמר "כנר על הגג" שעובד מתוך ספרו של שלום עליכם "טוביה החולב", הוא אחד ממחזות הזמר הכי מצליחים ומוכרים בברודווי, עם תשעה פרסי טוני נוצצים. השיר המפורסם ביותר ללא ספק מאותה הפקה מוצלחת הוא: "If I Were a Rich Man", או "לו הייתי רוטשילד" בגרסה העברית. "לו הייתי רוטשילד", חולם טוביה העני, "הייתי אז בונה לי בית מאבן, בית נאה, עם גג אדום, שלוש שורות מדרגות על יד הקיר", הוא מזמר במה שנשמע כמו יידיש. "ובאחת - רק עולים, בשנייה - רק יורדים, השלישית לא תוביל לשום מקום, רק שידעו שזה ביתו של גביר!"
עם יד על הלב, מי מאיתנו לא חלם פעם על הרגע בו יוכל להשתחרר מהעול הכספי, ופשוט לעשות מה שבא לו באותו הרגע. לטוס לקצה השני של העולם, סתם כי מתחשק. להכיר תרבויות חדשות, להחנות מכונית מנקרת עיניים בחנייה, לשדרג את הדירה, להיכנס לחנויות מעצבים בלי להסתכל על תג המחיר ולאכול במסעדות מישלן כל יום. אח, לו רק היינו רוטשילד. נפגשתי השבוע עם אריק שרמן במסגרת הפודקאסט "חושבים טוב". אריק הוא חוקר אושר במרכז האקדמי רופין במחלקה לכלכלה וחשבונאות. כלכלן אושר בקיצור. שאלתי אותו את שאלת מיליון הדולרים: "האם כסף באמת קונה לנו אושר?". "כן", ענה אריק, ומיד הוסיף - "אבל תלוי מאוד באילו חנויות את מתכוונת לבזבז אותו".
פרדוקס של עושר ואושר
עד תחילת המאה ה-19, רמות החיים לא השתפרו במידה ניכרת. כן, היו פה ושם כמה המצאות טכנולוגיות חדשות, ועדיין, אנשים חיו באותם המעמדות החברתיים ששמרו על ההיררכיה החברתית במאות הקודמות. בתחילת המאה ה-19, התחילו לצוף מפעלים כמו פטריות דשנות ומפויחות אחרי גשם אירופאי. לאנשים היו פתאום בארון יותר מחולצה בודדת אחת, ואם נולדת למעמד מסוים, יכולת בעזרת עבודה, השקעה וכישרון להמיר ולשדרג את חייך ולחיות ברווחה. אנשים רצו יותר ויותר מזה. יותר כסף, דירה פחות מתפוררת, חינוך טוב יותר לילדים שלהם, ואולי אפילו לנסוע במכונית על פני החשמליות עמוסות האנשים. מאז ועד עצם היום הזה, אנחנו רודפים אחרי הכסף, ובטוחים שחיסכון גדול יותר, יוביל לביטחון כלכלי, שיוביל לאושר.
הכלכלן ריצ'ארד איסרלין גילה פרדוקס מעניין. הוא מצא שרמת החיים אכן עלתה, המשכורות נעשו שמנות יותר, אך רמות האושר הכלליות נשארו יציבות לאורך שנים. עוד נתון מעניין שנמצא במחקר של איסרלין בחן את רמות האושר אצל אינבדואלים. הוא מצא שמי שיש לו יותר כסף ברגע נתון אכן דיווח על עצמו כעל מאושר יותר, אך העלייה בתזרים המזומנים לא הביאה לשיפור משמעותית וארוך טווח של רמות האושר האישיות. הוא גילה גם שמעבר לרמת הכנסה סבירה, לכסף אין השפעה גדולה כל כך על האושר שלנו. כסף אכן מוביל לכך שיש לנו יותר אפשרויות בחירה, אבל האושר טמון בשאלה - באילו אפשרויות נבחר. אלה החנויות שאם ניכנס ונרכוש מהן, נצליח להמיר את השקלים שלנו למטבעות של שמחה וסיפוק.
חנות החוויות
כשאתם חושבים על אנשים עשירים שיכולים לקנות לעצמם כל מה שעולה על רוחם, אתם בטח מתארים תפאורה מרשימה של גאג'טים, מכשירי חשמל, מכוניות, וטיסות במחלקת עסקים. אנשים גם מניחים שאושר הוא כמו תעודת אחריות שקיבלנו מהיצרן. ככל שהמוצר שאתה קונה "תקף" לתקופת זמן ארוכה יותר, כך הוא יניב לכם אושר ליותר זמן. בפועל זה לא בדיוק עובד ככה. אנחנו מתרגלים במהירות להכל, לחיובי, לשלילי, למדהים ולמעצבן. בפסיכולוגיה קוראים לזה - "הביטואציה". ההביטואציה הזאת עוזרת לנו להתמודד בעולם מלא גירויים חדשים, אבל גם מוציאה לנו את ההתלהבות מהדברים היומיומיים והרגילים. כך שהפלאפון החדש יעשה חדשות ישנות, והמכונית מהניילונים תהיה רגילה וסתמית אחרי זמן לא רב. בניגוד למוצרים שאנחנו מקבלים במהירות כחלק מחיינו, חוויות הן משהו שאפשר לחוות שוב ושוב מחדש. כשאנחנו יוצאים לטיול עם חברים, או בני הזוג, אנחנו מתענגים כמה פעמים. אנחנו נהנים מתכנון הטיול והציפייה אליו, נהנים מהזמן שאנחנו מבלים מול הנוף היפיפה, ונהנים בכל פעם שאנחנו מעלים זיכרונות.
עוד בעיה שיש במוצרים שאנחנו קונים הוא עיקרון ה- "מי קנה את זה יותר טוב?". למי יש מכונית חדשה יותר, מי הצליח לקנות בפחות, מי קיבל בונוס אחרי מיקוח מוצלח, ולמי יש המוצרים הכי נחשקים ואזוטריים. חוויות אי אפשר באמת להשוות. גם אם ביקרת בדיוק כמוני בהודו, החוויה שלנו תהיה שונה, ואנחנו לא נוכל לעשות תחרות של "מי נהנה שם יותר".
חנות המתנות
כולם אוהבים לקבל מתנות, אבל מסתבר שאנשים אוהבים לתת הרבה יותר ממה שהם אוהבים לקבל. כשאנשים תורמים, מתנדבים, או אפילו חושבים על מה לקנות ליקיריהם בדיוטי פרי כשהם טסים לחו"ל קורה דבר נפלא: הם מקבלים מנה גדושה של שמחה. תחילה בשל ההתרגשות והניסיון המהנה לקלוע לטעם של אהוביהם, בהמשך הם נהנים להעניק, מתענגים על האושר של מקבל המתנה, ואפילו משפרים את הדימוי העצמי שלהם, והקשר שלהם עם אותו אדם. הקשרים החברתיים הללו הם חלק מהמנבאים החזקים ביותר לאושר וסיפוק.
חנות ההשקעה
דמיינו שאתם נכנסים לחנות כלי נגינה, ומסתובבים בין הגיטרות. המוכר מציע לכם כמה אפשרויות, ואתם בוחרים לרכוש את היקרה ביותר. הגיטרה שלכם היא כל מה שאפשר לבקש מכלי נגינה. היא יפה, מכוונת כהלכה, נוחה לאחיזה, וממש מתאימה למבנה הגוף והנפש שלכם. אתם אפילו מצטלמים איתה ומרגישים כאילו מצאתם את בת הזוג המושלמת שלכם. אחרי אותה תמונה מוצלחת אתם מניחים את הגיטרה בצד, ולא נוגעים בה יותר. אחרי זמן מה, לא רק שאינכם יכולים לנגן שום דבר, הגיטרה שלכם הופכת להיות רהיט בבית. אתם אוהבים אותה כמו שאתם אוהבים את הספה או כד הפרחים. כלומר, לא הרבה. עכשיו דמיינו שקיבלתם במתנה גיטרה יד שנייה מאיזה דוד רחוק. היא לא יפה, לא חדשה, וצריך להחליף לה מיתר או שניים. אבל אתם משקיעים כל רגע נתון בנגינה בה. הידיים כבר כואבות, והשכנים מתלוננים, אבל היא תמיד אתכם ואתם תמיד איתה. איזה חיבור לדעתכם יוביל לאושר גדול יותר? מוצרים הם רק מוצרים, ברגע שאתם משקיעים בהם זמן, מאמץ, וחווים באמצעותם חוויות, הם הופכים להיות מנוף לאושר.
חנות הבייביסיטר
כששואלים אנשים "מה תעשו אם אתן לכם 100 שקלים?", הם לרוב יגידו "אקנה לי חולצה חדשה", או "אצא לאכול במסעדה". מעטים מאוד יאמרו "אשכור את שירותיה של מטפלת לילדים, גנן לגינה, או מנקה". זה נתפס בתור מותרות, משהו שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו, או בזבוז כסף. למעשה, קניית זמן פנוי היא אחת ההשקעות הבטוחות והמניבות ביותר אם מדברים במונחים של אושר. זאת הסיבה למשל שהעלאה במשכורת שתצריך עמידה בפקקים של עוד שעה, לא תמי כדאית. אנחנו נתרגל במהירות למאות השקלים הנוספים, אך נמשיך לסבול יום-יום ממחסור בזמן פנוי. הזמן הפנוי שלכם יביא לרווחה פסיכולוגית, רגיעה, שלווה, אושר, ואפילו ייתן לכם זמן לפתח תחביב, או ימלא אתכם השראה ויצירתיות. [קראו עוד על זמן פנוי ותועלותיו לחייכם]
חנות ההיכרות האישית
דניאל גילברט מדבר בהרצאת הטד המעולה שלו על העובדה שאנחנו פשוט לא מבינים לגמרי מה עושה לנו טוב. כשהייתם ילדים קטנים והתעניינתם בגוף האדם, חשבתם שכנראה מתאים לכם להיות רופאים. גם בתיכון זה הלך אחלה, והוצאתם ציון טוב בביולוגיה. אבל יכול להיות שזה עדיין לא אומר שאתם צריכים להיות ד"ר. כך למשל אנשים מוציאים המון כסף להסיר קעקועים שעלו לא מעט בעצמם, ואנשים שהרימו הפקה נוצצת בגיל 20 ונשבעו אמונים, ממנים עו"ד לענייני גירושים בגיל 40. המין האנושי לא יודע לנבא בצורה ודאית מה יגרום לו להרגיש טוב בעוד שנה, שנתיים או עשור. אנחנו נזכרים בקלות במי היינו פעם, אבל מתקשים לדמיין ולהעריך מי נהיה בעתיד. אנחנו משתנים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לשער. מה עושים עם הבעיה הזאת, ואיך מקטינים את ההשפעה שלה? קובעים שיחה עם עצמכם כל תקופה, בה מותר לבחון מחדש קריירה, מערכת זוגית, מקום מגורים ותחביבים. מוכנים לוותר מחשבתית על דברים שחשבתם קודם שהם הכי "אתם", ופותחים את הראש לחוויות ודברים חדשים.
כתבו בקבוצת הפייסבוק שלנו במה אתם משקיעים את הכסף שלכם, ומה באמת גורם לכם אושר.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי
コメント