כבר השקעתם יותר מאינסוף בשינוי אבל שכחתם לשאול שאלה אחת קריטית: האם אני באמת רוצה להשתנות? ואם כן - מה עוצר אותי? מבין כל מה שברור כמו זמן, כסף ועוד, יש עוד סיבה חשובה שלרב אינה במודעות שלנו - היום תלמדו למה אנחנו מתנגדים לשינוי שאנחנו עצמינו רוצים לעשות.
כמה פעמים כבר ניסיתם להפטר מהתנהגות או הרגל שמזיק לכם?
אני אתחיל מלחשוף בעיה שאני חולקת עם רבים וטובים - דחיינות. לא צריך לפרט כדי להבין עד כמה הרגע האחרון יכול להיות באמת אחרון. איך נשמעת השיחה בראש שלכם אחרי שהדחיינות הגיעה לשיאה? ״אני חייב/ת להפסיק עם זה, הפעם למדתי את הלקח באמת. נמאס לי כבר מהדחיינות שלי״.
לכל אחד מאיתנו יש תכונה או הרגל מגונה שאנחנו מתים להפטר ממנו (דאגנות, דחיינות, פיוז קצר, עצלנות…) וזה פשוט לא הולך. קחו רגע לחשוב אם יש משהו כזה אצלכם?
למשל, קיבלתי כמה שאלות מעולות מכם:
״איך אני יכולה להוריד עומס? לקחתי על עצמי יותר מידי אבל אין לי מה להוריד״, ״אני כל הזמן בלחץ, אני רוצה להפסיק לדאוג״ ונשאלתי כמובן גם הדובדבן שבקצפת של התכונות ה״רעות״ שאנחנו מנסים להפטר ממהם - פרפקציוניזם. יש לנו יחסי אהבה - שנאה עם התכונה הזו, הלא סתם אנחנו בוחרים אותה לתכונה ״השלילית״ שלנו בראיון עבודה. כשבפועל, בפנים יש לנו חצי חיוך של ״דפקתי את המערכת״ עם זה שאמרתי תכונה שלילית אבל בעצם החמאתי לעצמי בדרך עקיפה. זה מביא אותי בדיוק לנקודה שנבהיר היום:
אתם רוצים את השינוי? האמנם?
זה אולי נשמע בנאלי לשאול, כי ברור שאתם רוצים לשנות את זה, אחרת לא הייתם אומרים שאתם רוצים.
לפני שתקבלו ישר תשובות אני רוצה לספר לכם על מחקר שימחיש את התופעה:
לנגר נתנה למשתתפים רשימה של תכונותש שליליות כמו נוקשות, תמימות וזעפנות. המשתתפים נשאלו האם ניסו לשנות את אחת התכונות האלו בעצמם וגם האם הצליחו בניסיון זה. בשלב הבא הם נשאלו כמה הם מעריכים תכונות חיוביות בינהן עקביות, רצינות ואמון באנשים. המשתתפים לא שמו לב שהתכונות החיוביות שהיו ברשימה השניה הן ה״מקבילות״ של התכונות השליליות מהרשימה הראשונה. עקביות יכולה להיראות כמו הצד החיובי של נוקשות, ומתן אמון כמו הצד הטוב תמימות.
הדבר שרלוונטי אליכם בניסוי - לנגר גילתה שהמשתתפים שחשבו שתכונה חיובית מסויימת היא חשובה וטובה (למשל, עקביות) התקשו יותר להפטר מהתכונה השלילית המקבילה לה (נוקשות במקרה הזה). למה? בצורה לא מודעת הם פחדו שאם יהיו פחות נוקשים הם גם יהיו פחות עקביים והרי שעבורם עקביות זו תכונה מאוד חשובה. באותו האופן, אנשים לא רצו לוותר על הדאגנות המוגזמת, כי לא רצו להיות אנשים פחות רגישים ואוהבים, הם המשיכו לדאוג בהגזמה כי חששו שלא לדאוג פירושו שלא אכפת להם.
לנגר מסבירה למה אנשים לא מצליחים להפטר מהתנהגות מסויימת: הם מתאמצים לשנות (למשל, את התמימות), ויחד עם זאת מעריכים מאוד את ההתנהגות כשקוראים לה בשם אחר (אמון באנשים).
במילים יותר פשוטות, לתכונות השליליות שלנו יש צדדים שמשרתים אותנו לטובה.
נראה כיצד הדחיינות שלי יכולה לשרת אותי לטובה, קיבצתי פה כמה רעיונות של מה היא עשויה לתת לי ולמה אני ממשיכה איתה כל פעם.
עכשיו אתם - האם יש התנהגויות שאתם מנסים לשנות ולא מצליחים? לפני שאתם ממשיכים לשים גז בניוטרל, חישבו האם יש להן מקבילות חיוביות שאתם מעריכים וחוששים לאבד יחד עם התכונה?
עשו שמש אסוציאציות לתכונה שלכם, בדיוק כמו שעשיתי לשלי כאן למעלה:
עכשיו - עושים סדר: מה אתם רוצים להשאיר ומה אתם רוצים לשנות.
למשל, אני רוצה לשמור על הספונטניות ועל החופש שלי, על הזמן ליצריתיות. לעומת זאת, אני רוצה להפסיק לעשות את הדברים בלחץ ברגע האחרון. אני צריכה קודם כל להבין, שהדברים האלו לא חייבים לבוא ביחד. משמע אם אפטר מהדחיינות שלי עדיין אוכל להיות יצירתיות (אפילו יהיה לי יותר זמן ליצירתיות כי לא אהיה בלחץ). בנוסף, אני יכולה להיות ספונטנית בזמנים אחרים, אחרי שסיימתי את המטלות שלי.
הזכרנו קודם את יחסי האהבה שנאה עם הפרפקציוניזם - הוא בבירור פוגע בנו, אך אנחנו מקשרים אותו לתכונות חיוביות כמו חריצות, השקעה, עבודה יסודית. בראשנו, אם אנחנו פרפקציוניסטים אז יסמכו עלי בעבודה שנעבוד כמו שצריך.
החוקרת דינה ניר מהאוניברסיטה העברית, מבהירה כמה חשוב התהליך שעשינו עכשיו ביחד - אנחנו מפרידים תכונה / התנהגות מסויימת לתת המרכיבים השונים שלה. בכל תופעה שנרצה ״להעלים״ יש כמה מרכיבים, אנחנו צריכים להבין מה בדיוק צריך להישאר ומה ללכת.
כמה שאלות מנחות שיכולות לעזור בתהליך הזה:
מה המשמעות של התכונה / ההתנהגות בעיני?
מה אני מרוויח/ה ממנה?
איזה מחיר אנשים אחרים משלמים בגלל ההתנהגות שלי (הפרפקציוניסטית/ דאגנית/ דחיינית)?
אילו היבטים של התכונה (מתוך שמש האסוציאציות שעשיתם) אני רוצה להשאיר ומאילו אני רוצה להפטר?
זכרו! הנקודה החשובה היא שברגע שאנחנו מגדירים מה נשאר ומה הולך, יותר קל לנו לעשות את השינוי. אנחנו מבינים יותר טוב האם אנחנו באמת שינוי ומחדדים את השינוי בפני עצמינו - מה נרצה לשנות ואיך נשמור בכל זאת על מה שחשוב לנו להשאיר. זאת לעומת המאבק הפנימי שהיה בתוכינו קודם לכן, שרצה ולא רצה להפטר מאותה התכונה. ובעצם, המחקר הזה מציע לנו לעבור מגישה של שחור - לבן (או שיש לי את ההתנהגות או שאין לי) לניתוח מורכב ומציאותי יותר של התכונות שלנו.
אהבתם את הכתבה? מוזמנים לשתף!
מתעניינים בנושא השינוי?
קראו גם את מייל #1 - יצירת טקסים, שיעזור לכם להביא את השינוי לרמת הביצוע. קראו את מייל #10 - חשיבה חיובית זה ממש לא מספיק, כדי להבין על חשיבות העשייה עצמה.
רוצים להבין עוד סיבה שעוצרת מהשינוי להתרחש? קראו את מייל #19, על ההתאמה בין העמדה להתנהגות שלנו.
שלכם,
יהודית
コメント