מה שלא הורג- מחשל: על צמיחה פוסט- טראומטית #109

כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״

בעולם מושלם, היו אנשים חיים חיים מלאים מבלי להיתקל בתאונות דרכים, מחלות, אבדן ואסונות טבע. בעולם אוטופי עוד יותר, לא היינו צריכים להיתקל באנשים המבצעים פשעים כנגד אנשים אחרים, כך היו נעלמות מן העולם המלחמות, הטרור, הגנבה, הניצול, וההתעללות. כיוון שאיננו חיים בעולם כזה עדיין, יתכן שבתקופת הזמן שנחייה ניתקל באירועים שונים בעלי אופי שלילי. כשאנחנו מדברים על דברים מהסוג הזה נהוג להוסיף מיד "טפו, טפו, טפו", ו"חס וחלילה". רבים מאיתנו מחייכים ומנסים לשכנע את עצמנו שלנו זה לא יקרה. על פי חקר אודות פוסט טראומה - 75% מהאנשים יחוו במהלך חייהם אירוע טראומטי כלשהו. אני כמובן מאחלת לכם להימצא בין 25% שקוראים אודות המקרים הללו בעיתונות, אבל גם אירועים שוליים יותר, לכאורה, יכולים להיות מאתגרים מאוד. כך מערכת יחסים לא בריאה יכולה להאפיל על מערכות יחסים עתידיות ובוס נצלן יכול להפוך אתכם חשדנים מאוד. אירועים לא נעימים בדרגות חומרה שונות, יכולים להביא עימם גישה מרירה, לעורר פסימיות, ולשוות לא מעט כאב. אבל, הם גם יכולות להיות מנוע של שינוי חיובי. אקדים ואומר, אינני מעודדת כניסה מסוכנת לכביש, או את קיצור חייהם של הקרובים לכם. אירועי חיים קשים לכשעצמם, אינם חיוביים. הדרך בה אתם מתמודדים איתם, יכולה לצמצם את השפעתם השלילית בחייכם, ולגרום לכם ללמוד ולצמוח. [קראו עוד על עשר דרכים להתמודד עם קושי]

אי שם בשנות השמונים, שני חוקרים עם ראש קצת אחר, בשם טדצקי וקלהון מאוניברסיטת צפון קרולינה גילו שטראומות הן בעלות פוטנציאל שינוי עבורר האנשים שעוברים אותן. כפי שהיינו מצפים, הם גילו שחלק מהאנשים סבלוו מחרדה, דיכאון, והפרעות פוסט-טראומטית, אבל באופן מפתיע, רבים משורדי הטראומה, דיווחו שהחיים שלהם דווקא השתנו לטובה. 600 משתתפי המחקר שחוו טראומות מסוגים שונים, העידו על גילוי חוסן נפשי גדול יותר, עצמה פנימית מוגברת, שיפור היחסים עם קרוביהם, וגילוי משמעות מיוחדת לחייהם. עוד הגדילו המשתתפים במחקר לספר, שעקב ההתמודדות עם הטראומה (שימו לב, לא עקב הטראומה עצמה) הם מנתבים את חייהם לעבר משמעות גדולה שלא הבחינו בה קודם לאירוע הקשה. [קראו עוד על כוח המגע, גם מבלי להמתין לטראומה]

אם אתם קוראים את זה ואומרים בחיוך זחוח "כמובן", מצוידים באמרות כנף שגורות של 'מה שלא הורג- מכשל', אתם צריכים להבין שמחקרם של השניים היה פורץ דרך. עד אותה תקופה נהגה הפסיכולוגיה להסתכל על האנשים שעברו טראומה כעל אנשים מסכנים שיש לטפל בהם, שהדיאגנוזה שלהם פטלית. מעודדים ומסוקרנים מהממצאים שלהם המשיכו טדצקי וקלהון לראיין ולחקור אנשים שעברו אירועי חיים קשים. האנשים שפגשו הורכבו מהחומרים עליהם מבוססים סרטים הוליוודים זוכי אוסקרים; הם נחנו ביכולת הכלה וקבלה נהדרת, והסתכלו על האירוע הקשה כתחילתו של שינוי לטובה. אחרי מחקרים ארוכים ומעוררי השראה טבעו השניים ב-1996 את המונח הפסיכולוגי "צמיחה פוסט- טראומטית". ההגדרה המפתיעה הזו מתייחסת לצורה בה קושי ומצוקה יכולים לשמש כמקפצה לחיים משמעותיים יותר, בהם אנחנו מבינים מחדש את סדרי העדיפויות שלנו, מעמיקים את מערכות היחסים שלנו ומבינים טוב יותר מי אנחנו. בהמשך התברר אפילו שאחוזי הצומחים-לאחר-משבר גדול מאחוז האנשים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטי (PTSD) ועומד על 50%.

איך זה יכול להיות?

הפסיכולוג החוקר והשנון דן גילברט מדבר בהרצאת הטד שלו על הצורה בה אנו תופסים אירועי חיים שליליים. נהוג לחשוב שלאחר אירוע קשה נצטרך להיפרד לשלום מהשמחה שלנו, אך הוא מדגים כיצד לאחר זמן אין לאירועים הללו השפעה שלילית על חיינו, ואף להפך. הוא מספר בהרצאתו על אדם בשם מוריס ביקמן שהצהיר "אין לי דקת חרטה. חיי היו חוויה מופלאה." אם חשבתם שהבחור המאושר מספר על חיים נוחים בבית מוקף גינה, אישה טובה וילדים מקסימים, טעות בידכם. ביקמן בישר את בשורת האושר שלו בעת שחררו מהכלא בלואיזיאנה בגיל 78, אחרי ריצוי עונש בן 37 שנים על פשע שכלל לא ביצע.

במחקר שערכתי על אנשים שהיו קרובים מאוד למוות, יצא לי לפגוש בסיפורים מרגשים ומעוררי השראה שמזכירים במקצת את חווייתו של ביקמן. בן (שםם בדוי), עבר תאונה קשה מאוד, בה היה קרוב למוות ודאי. הוא מתאר את התחושה הנוראית בה הבין שחייו עשויים להסתיים בקרוב, את המחשבות על הדברים שלא הספיק לעשות, חלומות שטרם הגשים, וזיכרונות רבים מהחיים שעבר. בן ניצל והתאושש מהתאונה הקשה, וכשדיברתי איתו הוא היה ללא ספק אחד האנשים המאושרים שיצא לי לפגוש בהם. הוא סיפר שהוא מעריך את חייו הרבה יותר מקודם, שמערכות היחסים שלו השתפרו, והוא עושה את מה שגורם לו הנאה ואושר.

ההסבר שנותן גילברט בהרצאתו על סיפורו של ביקמן ומקרים דומים אחרים הוא ביכולת שלנו לסנתז אושר. בני האדם, כך הוא מאמין, מסוגלים ליצור חוויות אושר בצורה מלאכותית. אני מניחה שבשלב הזה תחייכו חיוך מרחם כשתחשבו על האנשים שמנסים לשכנע את עצמם ברעיון האושר. אלה שאין להם סיבות אובייקטיבית להיות מאושרים, ולכן ממציאים לעצמם סיבות חיוביות בין כל החוויות השליליות בחייהם. אבל תהליך סנתוז האושר, בו אנשים לומדים ליצור לעצמם אושר מלאכותי יש מאין, גורם להם לחפש משמעות עמוקה יותר בחייהם ואפילו- להפוך לגרסה הטובה יותר של עצמם. [קראו עוד על דרכים להתמודד עם מחשבות שליליות]

איך עושים את זה?

הצעד הראשון, בהתמודדות עם טראומה או אירוע חיים קשה כמו פיטורין, פרידה, מחלה או אובדן הוא להכיר באפשרות שלכם לצמוח מתוכה. ברגע שאנשים מכירים בעובדה שהם יכולים להפיק תועלת מהצורה בה הם מתמודדים, הם מתייחסים לקשיים שלהם בצורה שונה לחלוטין. הפרופסור והסופר סטפן ג׳וזף, מתאר צמיחה פוסט טראומטית כך: ״אלו המנסים להרכיב את חייהם חזרה, בדיוק בצורה בה היו לפני כן, נשארים סדוקים ופגיעים. אבל אלו שמקבלים את השיברון ובונים את עצמם מחדש הופכים לחסינים יותר ולפתוחים יותר לחוות את החיים בדרכים חדשות״.

ניתן להקביל את התהליך לסיפור על מראה שהתנפצה; נאמר ויש לכם מראה יקרה שקיבלתם בירושה. המראה, לרוע המזל נשברה. כעת עומדות בפניכם שתי אפשרויות; להדביק אותה ואז לראות את דמותכם דרך השברים הרבים, או ליצור ממנה יצירת אמנות חדשה לגמרי. כשאנחנו נתקלים בקושי, אנחנו יכולים להרגיש שהתפיסה שלנו את עצמינו ואת העולם התנפצה לרסיסים. הצמיחה האישית אינה מגיעה מניסיון להחזיר את המציאות למה שהייתה קודם, או להדחיק, להתעלם ולשכוח ממה שקרה. ההתפתחות האישית מגיעה מקבלת האירועים שקרו, וניסיון למצוא גם בהם מידה של חיוביות. האנשים הנהדרים שמצליחים להיות מאושרים אחרי אסונות עושים זאת כיוון שהם אימצו את המחשבה ומצאו נקודות אור בזמנים אפלים. אם הם היו מסוגלים למצוא את אותן נקודות אור בזמנים קשים, הדבר מבטיח שיצליחו למצוא את החיובי בכל מקום וזמן אחרים. [קראו עוד על עיבוד רגשי נכון]

בפעם הבאה שאתם חווים יום בעייתי, או שבוע קשה מאוד, נסו לשאול את עצמכם:

1. באילו דרכים מערכות היחסים שלי התחזקו והתעמקו?

2. כיצד השתנתה פרספקטיבת חיי ואלו הזדמנויות נפתחו בפני?

3. האם חיי מובנים לי כעת בצורה שונה?

4. האם אני נוטה להעריך יותר את הטוב שבחיי?

5. כיצד הייתי רוצה לראות את חיי?

6. מהם הדברים והאנשים החשובים לי, ומהן הסחות הדעת בחיי שאיני צריך להיות מודאג מהן?

אם תשאלו את עצמכם את השאלות הללו באופן קבוע, תוכלו לייצר דרכים חדשות לצמיחה עבורכם.

אם הנושא מעניין אתכם, מוזמנים להאזין גם לפודקאסט החדש שלי עם ד"ר אביטל קיי צדוק בנושא זה.

שתפו אותי במייל חוזר או בפייסבוק במחשבות ובאסטרטגיות שלכם להתמודדות עם קשיים,

שלכם,

יהודית