"בכל משימה יש אלמנט של כיף" שרה ג'ולי אנדרוז, מרי פופינס בשבילכם, בסרט עטור הפרסים מ-1964. "כשאתה מוצא את הכיף- העבודה הופכת למשחק" היא מסבירה במבטא הבריטי שלה בשיר "A spoonful of sugar helps the medicine go down". במשך שנים רבות ניסו אנשים להבין איך פועלים אנשים אחרים. הם התחקו אחר דפוסי הפעולה שלהם, המחשבות וההרגלים, כדי להבין איך המין האנושי באמת פועל.
כך ניסה לעשות גם הארלי הארלו, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ויסקונסין בשנת 1949. הארלו ביקש להבין מה משפיע על המוטיבציה האנושית. הוא אסף שמונה קופי רזוס והכניס אותם למעבדתו, שם ביקש ללמד אותם כיצד להניע מכשיר שעיצב במיוחד עבורם. בארסנל התגמולים של החוקר הנלהב נחו כמה כלים: תגמול של חיבה ותשומת לב, או מזון טעים במיוחד. כשהוכנסו הקופים הצעירים לחדר ובו המכשיר, גילה הארלו שהוא בעצם לא צריך לעשות דבר כדי לגרום לקופים שלו להניע את המכשיר- הם פשוט שחקו בו מעצמם. כן, קופי הרזוס גילו נחישות והתמדה במשימה גם ללא תגמול. לצופה מהצד היה נדמה שהם אפילו נהנים.
הדחף הבלתי נראה
עד אותו ניסוי היה נהוג לחשוב שאנשים הם מכונה די פשוטה. הם מונעים מדחפים הגיוניים; דחפים ביולוגיים שכוללים מזון, רבייה וצרכים גופניים אחרים, ודחפים חיצוניים כמו תגמולים ועונשים. במשך שנים ניסו אנשים להשפיע על התנהגותם של אחרים תוך שימוש בדחפים הבסיסיים האלה. נתנו לילד ממתק בסיום הארוחה, צ'יפרו בבונוס עובד חרוץ, חילקו ציונים לתלמידים, והענישו ביד קשה איחורים. הארלו המופתע רשם לעצמו שיש דחף בלתי נראה. הוא קרא לו "מוטיבציה פנימית" - עשיית פעולה רק מעצם הסיפוק שהיא מניבה.
בדומה לגילוי המרעיש של הארלו כבר ב-49', מסתבר שיש המון תובנות שהגיעו משנים ארוכות של מחקר, הנוגדות לגמרי את מה שאנחנו חושבים על מוטיבציה או הדרך בה אנחנו נוהגים. הרי הן לפניכם, שש טעויות נפוצות על מוטיבציה, רצון והגשמת יעדים שכולנו נופלים אליהן לפעמים:
1.״תחשוב טוב יהיה טוב״ פחות טוב
בשנת 2006 פורסם רב המכר לעזרה עצמית, שהפך מאוחר יותר גם לסרט, ונקרא "הסוד". הספר המצליח מציע עיקרון פשוט: אם תאמינו בכל לבבכם שמשהו יקרה, יפעל מעין "כוח משיכה" מהיקום שאכן יגרום לחלומכם להתגשם. כך תוכלו למשוך אליכם בקלות מערכות יחסים טובות, עבודות נחשקות ובריאות איתנה.
למה זה מוטעה: לא יצא לי לפגוש את כל קוראי הספר, אבל אם הספר נמכר ב-28 מיליון עותקים, הגיוני היה לשער שאחוז המיליונרים מכלל האוכלוסייה היה מטפס, אחוז הגירושין היה מצטמצם, ולא היה צורך ברופאים. גבריאל אוטינגן, חוקרת מוטיבציה מאוניברסיטת ניו יורק הוכיחה שחשיבה חיובית לבדה אינה מספיקה. בניסוי שערכה היא הראתה שכדי לגרום לסטודנטים להשתפר במתמטיקה, לא מספיק לבקש מהם לדמיין את השיפור המיוחל, אלא גם לראות בעיני רוחם את הקשיים ולהתכונן אליהם מראש.
אז מה כן? הגדירו מה אתם רוצים להשיג ודמיינו את התוצאה הטובה ביותר מבחינתכם. רשמו בצורה מסודרת את הקשיים שעשויים להתעורר והתעכבו על דרכי ההתמודדות ואסטרטגיות הפעולה. לאחר מכן צרו תכנית מסודרת של מטרות ויעדים. "הסוד", הוא להיעזר באופטימיות זהירה - לקוות לטוב, אך להיות מודעים ומוכנים לאתגרים.
2.מה שכסף לא יכול לקנות
אמרת כנף ידועה גורסת שאם תרצה לגרום לאנשים להשתפר- פתח את הארנק ושלם להם. כך עובדים בונוסים ועמלות, כך מתנהל העולם העסקי והחינוכי וכך פועלות תחרויות.
למה זה מוטעה: דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית, בחן את הקשר בין תגמולים ליצירתיות. אל מעבדתו ב-MIT הזמין סטודנטים והגיש לפניהם חבילת משחקים. המשחקים דרשו מהסטודנטים לגלות יצירתיות, כישורים מוטוריים וריכוז. "עוד דבר" אמר לנבדקיו וחייך, "הביצוע שלכם במטלה נמדד, ואתם תתוגמלו על פיו". תוצאות הניסוי עשויות להפתיע אתכם. כאשר המשימה דרשה רק כישורים מכאניים, הבונוסים פעלו כפי שציפו מהם: ככל שהתשלום היה גבוה יותר, הביצועים היו טובים יותר. אבל כאשר המשימה דרשה אפילו כישורים קוגניטיביים בסיסיים, פרס גדול יותר הוביל לביצועים גרועים יותר. תגמולים עובדים נהדר על מטלות בהן יש מערכת כללים פשוטה, אך יכולים להיות הרסניים כשיש צורך ביצירתיות ויכולות קוגניטיביות. מדוע? כיוון שתגמול מצמצם ומפקס את החשיבה ויצירתיות דווקא מצריכה יכולת לראות את התמונה הגדולה.
אז מה כן? אין סיבה לבקש מהבוס לוותר על המשכורת שלכם, או להחליט שמהיום העובדים שלכם יסבלו מחרפת רעב. אם יש מטלה המצריכה יצירתיות, נסו ליצר עניין מעצם המטלה. אתגרו את עצמכם ואת האנשים שסביבכם, הפכו את הפרויקט למעניין וכדאי לכשעצמו, והתבוננו בבעיות שעולות ממקום סקרן.
3. כל המרבה הרי זה משובח
נהוג לחשוב שאם מצאת משהו טוב, כדאי לך לקחת ממנו עוד ועוד. אם אתם רוצים לשמור על אורח חיים בריא, הגיוני שתאמצו כל דבר שיגרום לכם לתחזק אותו. מה אם אבטיח לכם מספר לא מבוטל של לייקים עם כל יציאה לריצה? מסתבר שמחקרית זה פחות מומלץ. החוקרים שוורץ וורסנייבסקי ניתחו את נתוניהם של 11,320 צוערים אמריקאים. הם גילו שהצוערים שהגיעו לתפקידם מתוך מניעים פנימיים (הרצון לפתח כישורים אישיים) הצליחו יותר מאלה שהגיעו ממניעים חיצוניים (משכורת טובה). בנוסף, וזה החלק המעניין- הצוערים בעלי המניעים הפנימיים הצליחו יותר גם מאלה שהגיעו מתוך מניעים פנימיים וחיצוניים גם יחד.
למה זה מוטעה: פעולות שנעשות ממוטיבציה פנימית הן פעולות שאנחנו עושים פשוט כי אנחנו אוהבים אותן. הן מעניינות, מספקות, חשובות ואהובות עלינו. כשאנו פועלים מתוך מניע פנימי התוצרים שלנו יצירתיים, מושקעים וטובים יותר. אנחנו נשקיע זמן ומחשבה, נתאמץ ונלמד גם מעבר למה שדרוש. מניע פנימי הוא דבר חמקמק שקשה להסביר. ברגע שמתגמלים מטלה שבוצעה קודם ע"י מניע פנימי בתגמול חיצוני (נאמר כסף או יוקרה), המוח אומר "הא! זו בעצם הסיבה שהשקעתי קודם". כך אנחנו מאבדים את הסיפוק ממטלות שקודם ביצענו בכיף.
אז מה כן? שאלו את עצמכם "אם כסף לא היה שיקול, מה הייתם בוחרים לעשות?" או "מה אתם הכי רוצים?" מומלץ לא להיעצר בתשובה הראשונה שעולה, אלא להמשיך לרצונות נוספים עד שמגיעים לרצון הפנימי. נסו לזהות בתשובותיכם דפוסים שחוזרים על עצמם. במחקר התגלה שאנשים עם מטרות תואמות רצונות פנימיים, הם אלה שהתאפיינו במוטיבציה גבוהה, עבדו קשה יותר, והשקיעו בעבודתם במשך זמן רב יותר. הדובדבן שבקצפת - הם גם אלו שהצליחו. זה עקרון פשוט - אנחנו עושים דברים טוב יותר עם תשוקה ורצון.
לפני שאתם ממשיכים לטעות הבאה, הרשו לי להתנצל בפני המוטיבציה החיצונית. היא אינה שלילית תמיד, ויכולה בהחלט לעשות שינוי חיובי. במצבים בהם אין מוטיבציה פנימית טבעית, ניתן להשתמש במוטיבציה חיצונית כדי לעורר את ההתלהבות. ילדים שלא אוהבים ללמוד או שחוו כישלונות בעבר, אולי לא יראו את האושר שמספקת להם למידה חדשה ויצטרכו לקבל פרס בעבור הלימוד. בהדרגה יש לעודד את חדוות הלמידה לכשעצמה.
4. אנחנו צריכים מוטיבציה כדי לפעול
לפעמים אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות, אך בדיוק באותו הרגע אנחנו עייפים מידי, רעבים מידי, משועממים מידי, או שפשוט אין לנו מוזה. בכלל, נדמה שכדי לעשות וליצור אנחנו צריכים איזו השראה גדולה, רעיון כביר, או מוטיבציה אנרגטית שתבער לנו בעורקים.
למה זה מוטעה: להשראה יש יחסי ציבור מטעים. היא לא מגיעה בהבזק בן לילה, אלא כתוצאה מעבודה קשה. למעשה, עצם תחילת הפעולה, גם ללא מוטיבציה, היא זו שממלאה אותנו באנרגיה להמשיך. ההנחה השגויה לפיה דברים גדולים נולדים מתוך איזו הברקה נסתרת מונעת מאיתנו לפעול בלעדיה, ובעצם כמעט מבטיחה שאותה השראה לעולם לא תגיע.
אז מה כן? התחילו במשהו. מעט עדיף מכלום. צרו לכם מחויבויות לעשייה, הגדירו מסגרות זמן בהן אתם חייבים לפעול. אם אין לכם מוטיבציה, אנרגיה או שמץ של יצירתיות, עשו חלק קטן מהמטלה שהייתם אמורים לעשות. כשתצליחו להשלים את הדבר הקטן, תתעורר בכם תחושת הצלחה והמשימה הגדולה לא תראה מאיימת כל כך.
5. על מזבח הציונים
בא לכם לעודד את החברה, להעלות לילד את הביטחון העצמי או לפרגן לבן הזוג ואתם משתמשים במילים כמו "גאון", "מדהימה", "מושלם", ו-"נסיכה". אתם מוקירים הצלחה במבחן, יופי עוצר נשימה, הישגים, כישרון ואינטלקט. ה-100 מעורר הקנאה בקורס מצליח לגרוף תשואות רמות יותר משבוע למידה אינטנסיבי.
למה זה מוטעה: בעוד שנחמד לשמוע שאנחנו מוכשרים וחכמים, אלה תכונות שאינן בשליטתנו. את מאגר הגנים שלנו קיבלנו במתנה מהורינו ללא מאמץ. הדרך שעברנו, לעומת זאת, היא כולה שלנו. כשאנו מריעים לתוצאה הסופית ולא לתהליך, אנחנו מעודדים את התפיסה החברתית שרק התוצאה היא חשובה. כשאנו מתנים את ערכם של השקעה ומאמץ בתוצאה נהדרת, אנחנו פוגעים במוטיבציה לפעול אם לא תובטח הצלחה. עוד תוצר שלילי של העדפת התוצאה הוא בכך שאם לא הגענו לנקודת הסיום, אנו חשים תסכול. מחקר של קארול דואק מאוניברסיטת סטנפורד שנעשה בילדים בני 10 מראה שכשמחמיאים לילדים על התהליך ("נהדר לראות את המאמץ שהשקעת") בניגוד לתוצאה ("תוצאה נהדרת, אתה אינטליגנט") הם מעזים להתנסות באתגרים, משקיעים זמן רב יותר בפתרון הבעיה, חווים פחות ייאוש נוכח קשיים, ומגלים יותר התמדה.
אז מה כן? בדקו עם עצמכם כיצד אתם מעריכים את עצמכם ואנשים סביבכם. האם אתם מתגמלים על תוצאה או על דרך? האם אתם מוקירים תכונות מולדות או מאמץ שהושקע? קשרו את המחמאות שלכם לתהליכים שנעשו, לאסטרטגיות ודרכי פעולה. גם כישרון ואינטלקט יכולים להיות מתוגמלים, פשוט החליפו את "גאון" ב- "מדהים לראות כמה השקעת".
6. החיים הם לא משחק ילדים
כשאנחנו נתקלים במשימה מעצבנת, מייאשת או סיזיפית אנחנו נוהגים לומר לעצמנו "קדימה בנאדם (או בת אדם) תתעשת. לא כיף, אבל חובה". אנחנו נושכים את השפתיים ומקפלים את הכביסה, מנקים את הבית או ממלאים דוחות ארוכים ומשעממים.
למה זה מוטעה: הכירו את המונח החדש שתופס תאוצה בשנים האחרונות- "משחוק". משחוק הוא שילוב של מאפייניו המשעשעים והחווייתיים של משחק במטלות שהקשר בינן ובין שעשוע מקרי בהחלט. כשדברים מעיקים הופכים להיות משחק אתם מגלים כמות פלאית של מוטיבציה, סבלנות ונכונות להשקעה, פשוט כי העניין נעשה כייפי. במחקר שבחן אסטרטגיות לעידוד פעילות גופנית גילו אחוזי התמדה גדולים יותר כשמשחק מעורב בתרגיל מאשר פעילות גופנית ללא אלמנט משחקי.
אז איך כן? תוכלו לשחק עם עצמכם ולנסות כלים מהר יותר, לתת לעצמכם כוכב מוזהב על כל יום בלי סיגריה, לשרטט לכם מסלול דמיוני בהליכה שאתם צריכים להשלים. תוכלו להתחרות עם החבר הטוב בסיום עבודת הסמינר, או לאתגר את החברה לריצות ערב. הפכו את המשחק למוחשי ואמיתי, קנו אחד לשני מתנות קטנות והתייחסו לחוקי המשחק ברצינות.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי
Comments