מכתב בבקבוק - אתם מספרים מהו הסוד שלכם להורות טובה? #136

היי חברים יקרים, השבוע אני משתפת אתכם בעניין אישי.

לפני שבוע וקצת הפכתי לאימא.

ההודעות על המייל החסר של שבוע שעבר לא איחרו להגיע. הייתי שמחה להבטיח שמעתה, כשיונתן הרחיב את משפחתינו, המיילים ישלחו כרגיל, אך התקופה הזאת בהחלט לא רגילה. יכול להיות שייקח לדברים זמן לחזור לשגרה, אני מקווה שתקבלו את השינוי הזמני באהבה, ותמשיכו לכתוב לי ולתרגל פסיכולוגיה חיובית מידי יום.

נדמה שמהרגע שבו כבר אי אפשר להסתיר את הבטן, וכנראה בעוד כמה חודשים תחזור הביתה עם סל-קל קטן, כל מה שאנשים רוצים לעשות זה לדבר איתך. הם מספרים לך על ההיריון והלידה שהם חוו, לוחשים לך סודות להרגעת הצרבות, וגם אומרים משהו על שמות מומלצים תוך שהם שולחים יד הססנית לכרס התופחת, מקווים שהקטן ינוע. אחת השאלות שחזרה וחזרה הייתה האם אני מוכנה לזה. האם את מוכנה אליו. שאלה משונה. איך אני יכולה להיות מוכנה למיני-אדם קטן שאני בכלל לא מכירה. אני לא יודעת כיצד הוא יראה, האם הוא יהיה אנרגטי, אם יהיה חייכן ואם יצליח להירדם בלילות. אני גם לא יודעת איך אני אהיה מהרגע שבו נכיר. אני בטוחה שאשתנה. בטוחה שמיליון מחשבות ינועו בראשי בין נדנוד עגלה להנקה באמצע הלילה. אבל מי אני אהיה? כיצד ישתנו חיי? כיצד תשתנה הדינמיקה המשפחתית עכשיו כשאנחנו לא רק שניים? איך אפשר להיות מוכנים לדבר שאי אפשר לתפוס עדיין?

ביני לביני החלטתי רק החלטה אחת: אני לא יודעת מה הולך לקרות, אבל אני מקבלת את התחושה הזו בחיבוק. אני נותנת לאי ודאות לעטוף אותי ומנסה למצוא במגע שלה משהו נעים ומרגש, אוחזת בפחדים יחד עם השמחה.

עוד כמה חודשים, בטן ממש גדולה, ויונתן קטן אחד הגיע. ואכן, לא היה לי מושג. את האמת, עדיין אין לי. לא היה לי מושג מהי חווית לידה. מהם צירים, וכמה נחמדות יכולות להיות האחיות. לא היה לי מושג כמה אהבה אקבל מהסובבים אותי. לא האמנתי שהמושג אהבה יכול להכיל מרכיבים רבים כל כך, ולהיות עמוק הרבה יותר ממה שחשבתי שהוא. הבטתי ביונתן לפני כמה ימים, מותשת מעוד יום ללא שינה, גופו הזעיר מונח עליי, ופתאום הרגשתי גל חום נעים. מעין הרגשה פלאית שאני לא יכולה להסביר. אושר צרוף שכזה. ואז, כדי להעמיק עוד יותר את פרץ הרגשות, הקטן החליט לחייך. אני מביטה בו, ולא מבינה איך יצור בן שבוע וצ׳ופצ׳יק יכול ללמד אותי כל כך הרבה. ואיך ברגע אחד אחר כך, אני יכולה יחד איתו, להרגיש רגשות שונים לחלוטין, חיוביים הרבה פחות ומתוסכלים הרבה יותר.

אני מוצאת את עצמי מודעת יותר לעצמי, למה שאני בוחרת לומר, להשלכות של המעשים שלי ולצורה שבה אני חיה את חיי. אני מכירה תודה ומעריכה את זה שכולם בריאים, את החברים והעזרה שלא מפסיקה להגיע, את ההזדמנות להכיר גם את עצמי מעוד זווית חדשה וליישם את הכלים שלי על עוד עולם חדש שנבנה לי מרגע לרגע.

כל רגע הוא שיעור, כשהמורה הוא תינוק שרק נולד. אני לומדת להתבונן בו, בתגובות שלי אליו, להתאמן על הגמישות הפסיכולוגית שלי, על נוכחות ברגע ועל פעולה בתוך מסגרת שאינה ודאית.

והשבוע חשבתי, כמה מזל שיש לי גישה למאגר של יותר מ-4000 אנשים חכמים, נפלאים בעלי מוטיבציה לחיות טוב יותר - זה בדיוק מה שאני צריכה.

המדען פרנסיס גלטון רצה לבדוק כיצד הוא יוכל לקבל מידע מהימן ומדויק יותר; האם על ידי חכמת ההמונים, או על ידי שימוש במומחה. לשם כך הוא הציג לראווה את בשרו של שור וביקש מכל אחד מ-800 הצופים לזרוק הערכה גסה למשקלו. ממוצע ההערכות של הנוכחים היה הניחוש המוצלח והקרוב ביותר למשקל השור. אפילו יותר מהערכתם של מומחי השוורים שהוחבאו בין האנשים הפשוטים.

במשימה מורכבת כל כך כמו גידול ילדים, חכמת ההמונים תהיה הטובה ביותר. כי כל אחד מכם בוודאי התמודד עם דברים שונים, ניסה גישות חינוך שונות, טעה וחזר בו, דיבר וקרא, נתן ניסיון נוסף, למד ולימד. אתם, יחד, המומחים הטובים ביותר שאוכל למצוא. לכן אני פונה אליכם, קוראים יקרים (במשך הזמן שעברנו אני מרגישה שאתם קצת כמו משפחה רחוקה). ספרו לי מה "הסוד" שלכם לגידול ילדים מאושרים. אם עדיין לא הקמתם משפחה, הייתי שמחה אם תוכלו לספר לי על דמות חינוכית או הורית שהייתה משמעותית לכם, ומה היא עשתה אחרת.

בשבוע הבא, אחזיר אליכם את ההצעות והטיפים שלכם מסודרים ומאורגנים. ד"ש מיונתן.

שלכם,

יהודית

עורכת: הדר אזולאי