אם יש משפט נפוץ בספרי ההדרכה להורים הוא "ילדים הם המראה של הוריהם". נהוג לחשוב שהצורה בה נתבטא לידם, העונשים החינוכיים בהם נשתמש והשיטות הפדגוגיות אותן נאמץ, הם אלה שיקבעו אילו ילדים נגדל. אבל האם שאלת אופיו של הילדון נקבעת עוד הרבה לפני "הנו-נו-נו" הראשון? האם יכול להיות שמהרגע שבו פקח אותו עולל את עיניו בעולם החדש נקבעו גם מאפייני האישיות שלו, הנטייה שלו לאימפולסיבית, מנת המשכל שלו, וגם הנטייה שלו לפתח הפרעות אישיות? האם נוסף על היכולת המופלאה של המין האנושי לשכפל צורת סנטר וצבע עיניים, אנחנו מעבירים לילדינו גם חוש הומור וכישרונות?
התפוח לא נופל רחוק מהעץ
במשך שנים ארוכות התמקד המחקר הפסיכולוגי בהשפעות הסביבתיות על ההתנהגות. אדון פרויד המהולל גרס שהטיפול ההורי שנקבל עד גיל שנתיים יקבע איזה מן אנשים נגדל להיות. רבים וטובים אחריו הגדילו לבסס שלבי התפתחות שעלינו לעבור ואתגרים לימודיים שעלינו לצלוח כדי להיות אנשים למופת. הוויכוח הפסיכולוגי של סביבה מול תורשה הוא אחד הנושנים ביותר. התשובה אליו, תוכל לומר לנו במה כרוכים מעשיו של האדם, כיצד והאם הם ניתנים לשינוי, ומה ראוי לצפות ממנו. כיאה לשאלה גדולה שכזו, תשובות רבות לה.
תחום המחקר המרתק הזה נקרא "גנטיקה התנהגותית", ובארסנל הכלים שלו ניתן למצוא בעיקר מחקרי תאומים, ומחקרי אימוץ. מסתבר שאחוז מאוכלוסיית העולם הם תאומים וכשליש מהם תאומים זהים. תאומים זהים חולקים מטען גנטי זהה לחלוטין האחד עם השני. תאומים שאינם זהים הם כמו אחים בני אותו גיל, כיוון שנוצרו משתי ביציות שהופרו משני זרעים. התאומים הזהים ואלה שאינם זהים יגדלו באותו בית, יאכלו מאותה עיסה תפוחי עץ, ויאזינו לאותה המוזיקה שישמיעו הוריהם. הסביבה שלהם היא כמעט אותה הסביבה. אם תכונה מסוימת נתונה להשפעות גנטיות, נוכל לצפות שאצל תאומים זהים יהיה יותר דימיון מאשר אצל תאומים שאינם זהים. במחקרי אימוץ עושים שוב שימוש בתורשה אל מול סביבה, כשמשווים את הדמיון של הילד המאומץ להוריו המאמצים לעומת הדמיון שלו להוריו הביולוגים. ההורים הביולוגים כמייצגי התורשה, וההורים המאמצים כנציגי הסביבה, הדימיון להורים הביולוגיים או התאומים הזהים הם זרועותיה הארוכות של הגנטיקה.
אפקטים של מחקרים פסיכולוגיים נוטים להיות קטנים. ככה זה כשמתעסקים עם התנהגות אנושית שהיא צפויה ולא צפויה גם יחד. רבות מההשפעות שנמצאו במחקר נוטות לא להיות משוחזרות לגמרי במחקרי המשך, ולפעמים, רחמנא לצלן, גם להסתבר כשגויות. לפיכך, ממצאים שחוזרים על עצמם פעם אחרי פעם, הם חגיגה של ממש בקהילת הפסיכולוגים. מקרה כזה הוא מאמר סקירה של רוברט פלומין בנושא גנטיקה התנהגותית. פלומין אסף עשרות מחקרים עם ממצאים דומים מאוד. הסקירה מגלה שהבדלי הדנ"א שלנו מסבירים כ-50% מהשונות הפסיכולוגית בנינו. כן, היכולות הקוגניטיביות שלנו, הנטייה להפרעות אישיות, ואפילו האופי עצמו מושפעים במידה ניכרת מרצף הגנים שקיבלתם במתנה מאימא ואבא. הרי לפניכם שישה ממצאים משוחזרים ומפתיעים על הקשר בין רצפי נוקלאוטידים לנטייה האישיותית שלכם.
1. פסיכולוגיה? התכוונתם גנטיקה
בספר בראשית מחליט האל כי לא יביא מבול על הארץ כי "יצר האדם רע מנעוריו". אחת השאלות הפילוסופיות המעניינות ביותר שואלת מה הופך את האדם לאדם שהינו. אם תשאלו את פלומין התשובה ברורה. במחקר שבדק עשרת אלפים זוגות תאומים, גילו התאומים הזהים התאמה של 85% במידת האינטליגנציה שלהם לעומת 60% אחוזי דמיון בלבד בתאומים הלא זהים. תוצאות המחקר שוחזרו בעוד שישה מחקרים שונים בארבע מדינות שונות. גם במקרים של הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה גילו שאם איתרע מזלו של אח ללקות המחלה, סיכויו של אחיו להצטרף אליו יעמדו על 50% אם השניים תאומים זהים, לעומת 15% בלבד אם אינם זהים. גם דיכאון וחרדה מקושרים בקשר ישיר גנטית, כך על פי סקירה של 23 מחקרי תאומים ו-12 מחקרים על משפחות בעלות עבר של דיכאון וחרדה. עוד בתכונות הגנטיות ניתן למצוא הפרעות בי פולאריות והפרעות התנהגות שונות.
לא רק אינטליגנציה וסכיזופרניה ידועות בנטייה הגנטית שלהם, אלא גם למי יצביעו ילדיכם בבחירות. מטה אנליזה של מחקרי אימוץ גילתה שהעדפות פוליטיות, נטייה לאורח חיים דתי, גילוי אלטרואיזם והעדפות מזון, כולם נתונים למרכיב הגנטי במידה רבה. עבור מדדי אישיות אחרים האחוזים נעים בין 30%-50% אחוזי התאמה המוסברים על ידי הגנום האנושי. יש לציין שההבדלים המשמעותיים המוסברים על ידי הגנים שלנו לא מדברים על גן אחד, או ביטוי של מקטע מסוים, כי אם קומבינציה של גנים רבים.
2. אף פעם אין 100%
כל אדם בעל יחסי היכרות בסיסיים עם אחוזים יוכל לציין שהאחוז המוסבר על ידי הגנים שלנו קטן מכדי להסביר את ההתנהגות שלנו באופן מושלם. פשוט כי 30%-50%, לא משלימים ל-100%. תכונות פיזיות, כמו גובה למשל, מוסברת על ידי הגנים שלנו ברמת גבוהה הרבה יותר, כמעט 90% מההבדלים בגבהים בנינו מוסברים על ידי הדנ״א שלנו. אכן, ההבדלים בנינו מוסברים במידה רבה גם על ידי הסביבה בה גדלנו, נסיבות החיים אותן חווינו, והאירועים שלקחנו בהם חלק.
3. אני לא אהיה כמו אבא שלי!
מספרים שגם אם היינו בני נוער הוללים, טרקנו דלתות ונשבענו שלא נהיה כמו זוג ההורים המיושנים שלנו, נמצא את עצמנו, בערוב ימנו, נעשים דומים להם. אחד הממצאים המפתיעים של הגנטיקה ההתנהגותית מוכיח שאנחנו הולכים ונעשים דומים להורינו ברמת האינטליגנציה שלהם, ככל שאנחנו מתבגרים. לכאורה, ניתן היה לחשוב שככל שנחשפנו לגירויים חיצוניים, נפתח את הקישורים הקוגניטיביים שלנו בשונה מהורינו. מסתבר שכשמודדים את מידת האינטליגנציה של אדם לאורך שנים, היא נעשית קרובה יותר לזו של אחיו התאום, או הוריו. בניתוח שנעשה על ידי הוורת׳ ב-2010, על 11,000 זוגות תואמים, ניתן היה לראות שמידת התורשתיות של אינטליגנציה עולה בצורה משמעותית. במהלך הילדות מידת התורשתיות עומדת על 41%, בגיל ההתבגרות היא עולה ל-55%, ובמהלך שנות הבגרות המוקדמות היא מגיעה אף ל-66%. מחקרים נוספים מציעים עדות לכך שמידת התורשה עולה עד ל-80% במהלך הבגרות המאוחרת. העלייה הזו במידת התורשה מפתיעה במיוחד היות ותכונות אחרות נשארות יציבות מבחינת רמת התורשה שלהם לאורך השנים. התופעה המיוחדת הזו נוצרת על ידי תופעה שנקראת "הגברה גנטית". בהגברה גנטית מקטעים מסוימים האחראיים על תכונות מסוימות משוכפלים שוב ושוב, ומקבלים ביטוי גובר ככל שהזמן חולף. תופעת ההגברה הגנטית בלעדית כמעט רק לתכונות האינטליגנציה.
4. פעם עקשן, תמיד עקשן
אם יצא לכם להזמין אורחים לבית הוריכם, או אולי לארח את בן הזוג שלכם, אני מניחה שאלבום התמונות המשפחתי בדיוק נמצא בהישג יד. כאן אתם באמבט, ושם בחצר המשחקים. "הוא תמיד היה כזה" יספר אבא שלכם, ויציין שכבר כילדים ניתן היה להבחין בתכונות המנהיגות, ההומור, או האימפולסיביות. היציבות האישיותית הזאת מוסברת ב-90% על ידי הגנים שלנו, כך על פי מחקר אורך מעמיק. עדויות דומות ניתן למצוא גם לגבי הפרעת אישיות גבולית, הפרעה אנטי- סוציאלית, וכן בעיות ריכוז. בכולן ניתן למצוא סימנים מקדימים בילדות, שנותרים נוכחים ויציבים גם בבגרות. הדבר קורה כיוון שהמידע הגנטי, ובו התכונות שלנו משוכפל עם כל תא קטנטן שנוצר. עוד דבר שגורם לנו להמשיך להחזיק באותן התכונות לאורך השנים הוא ההשפעה של הגנים שלנו על קבלת ההחלטות שלנו, והסביבה בה נבחר להיות. נאמר ונולד לכם ילד סקרן, הוא יעדיף את חברתם של חברים סקרנים כמוהו, שיעודדו בו את אותו צורך בחיפוש וחקירה. הוא גם ימשך לפעילויות מאתגרות, ויעודד אתכם לפתח סגנון תקשורת ידעני בבית.
5. כשהגנטיקה נעשית חמדנית לכאורה נתנו לגנטיקה מקום מספיק מכובד. היא אחראית במידה רבה על אינטליגנציה, תכונות אופי, נטייה להתמכרויות והפרעות אישיות. אבל סקירת 18 המחקרים של פלומין מגלה כי הגנטיקה מבקשת להשפיע גם על הסביבה שלנו. כן, כן, תמיכה חברתית, סוגי תקשורת, סגנון הורות ואפילו אירועי חיים מושפעים מהגנטיקה שלנו. איך זה יכול להיות? אתם שואלים. זה קורה כיוון שאנחנו יוצרים לעצמנו מעגל חברים, מגיעים לאירועים מסוימים ומעודדים סוג מסוים של תקשורת על פי הנטייה הגנטית שלנו. נאמר שאתם אדם מופנם מאוד שאירועים המוניים עושים לו פריחה, ועל לדבר מול קהל אין בכלל מה לדבר. אתם ככל הנראה לעולם לא תמצאו את עצמכם במקומות רועשים מידי, לא תחזיקו במלאי בלתי נלדה של חברים ולא תתנסו בנאומים חוצבי להבות. מאז 1991 יותר מ-150 מחקרים הראו שמדדים סביבתיים מושפעים בצורה משמעותית מהגנים שלנו. קנדלר ובייקר מצאו כי 35 מדדים סביבתיים הושפעו על ידי תורשתיות ב-27%. באופן לא מפתיע, כשמפרידים אירועים סביבתיים נשלטים (למשל בעיות כלכליות) ולא נשלטים (למשל מוות של בן זוג חס וחלילה), האירועים הראשונים מסוברים גנטית בעוד שהאירועים הבלתי נשלטים אינם מוסברים גנטית.
6. הסביבה משנה, אבל באופן שונה
אם חשבתם שהשמעת מוצרט לילדים בהכרח יהפוך אותם לנגנים מחוננים, ותרגול מיומנות ארגון יעניק להם אופי מסודר, אולי כדאי שתחשבו שוב. זה לא שמוזיקה קלאסית זה לא טוב, אלא שההשפעה החיובית שלה תלויה בילד עליו מדברים. נאמר וילד אחד נולד עם חוש להרמוניה בצלילים, אותו הילדון יוכל לזהות בקלות שינויים מינוריים במקצב, ויפיק הנאה מיוחדת מכל צמד תווים חדש. אבל ילד שלא נולד עם היכולת המופלאה ככל הנראה ישתעמם מהר מאוד. כך ילדים שגדלו לאותם ההורים יכולים להיות מושפעים מדברים שונים, גם אם גדלו תחת אותה קורת גג. הישגים אקדמיים למשל אצל אחים שגדלו באותה המשפחה ולמדו באותו בי הספר מושפעים מהסביבה המשותפת, אבל לא באופן משמעותי. הסביבה האחידה מצליחה להסביר רק 15% מההישגיים של הילדודס באנגלית, ו-10% במתמטיקה. חשוב להדגיש שאין בממצאים האלו כדי לרמוז שההשפעות המשפחתיות אינן משמעותיות, אלא שהן משפיעות על ההתפתחות של כל ילד במשפחה בצורה שונה. כך, עבור ההתנהגות אנטי סוציאלית נמצא שהסביבה המשותפת, קרי הטיפול ההורי, והחוויות שקשורות במעגל האנשים הקרוב לילד, מסבירות רק 15% מההבדלים ביננו. הסביבה הלא משותפת, כמו החוגים, בתי הספר ואירועים אקראיים אחרים, משפיעים ב-40%.
המכונה האנושית היא מכונה משונה מאוד, מערכת ההפעלה שלה כוללת תורשה וסביבה, ואנו צריכים להתייחס בכובד ראש לשתיהן. שתיהן יחד מעצבות ויוצרות את מי שאנחנו, את הצורה בה נחווה את העולם, והדרך בה נתקשר. חשוב להכיר בהבדלים הגנטיים שלנו, לעזור לגנטיקה היכן שניתן, למשל בפיתוח כישורים, ולהתאים התנהגות מתונה היכן שקשה. הממצאים של פלומין מעניינים ונוגדים לכאורה את ההיגיון הבריא. מי היה מאמין שמידת התורשתיות עבור אינטליגנציה עולה עם השנים? או שגנטיקה משפיעה גם על הסביבה? הרעיונות החדשים באים לעודד אותנו לחשוב על התנהגות כפעולה מורכבת עוד יותר, ולנסות דרכים חדשות כדי לכוון אותה.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי
Comments