אלברט שוויצר, תיאולוג, מוזיקאי, פילוסוף ורופא צרפתי אמר פעם: "הצלחה היא לא המפתח לאושר; אושר הוא המפתח להצלחה. אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה גם תהיה מוצלח". אם תשאלו את יובל אברמוביץ׳, הצרפתי שנפטר באמצע המאה הקודמת לא יכול להיות יותר צודק. יובל, שמדלג ורוקד בין כמה קריירות (משחק, כתיבה, הרצאות ופרסום רבי מכר כמו "הרשימה", והיותו אבא לשתי בנות). מעיד על עצמו שהוא אדם מאושר. אבל הוא גם מספר שזה לא תמיד היה ככה.
"אם היית שואלת לפני שנתיים-שלוש כש"הרשימה" פרצה, והייתי בצונאמי של תשומת לב עולמית, הייתי אומר לך שמ-1 ועד 10 אני מאושר בערך 4. הייתי נוסע כל חודש לשבוע לאירופה, ארה"ב או אוסטרליה. זה לחיות במטוס, מהרצאה להרצאה בשלג ובשמש. אני זוכר רגע ברכבת נוסע לבוסטון כדי להגיע להרצאה, שאני רואה דרך הפלאפון את יום ההולדת של הבת שלי, ובוכה. רציתי להיות איתם ובמקום זה אני פה. חוויתי גם פרידה אחרי שבע שנות זוגיות מאושרות כי היה קושי לפרגן להצלחה שלי. היום אני נמצא בזוגיות מדהימה, בריאה ונכונה לי, שזה משהו שכבר לא האמנתי שיקרה לי, כי בכל הדייטים שיצאתי אליהם הרגשתי שאנחנו נפגשים במקום לא שוויוני".
יש תפיסה בחברה של: "תהיה צנוע, אל תשוויץ ותתנשא". גם אני נאבקתי הרבה שנים בכמה אני אמורה לשתף בהצלחות שלי. כשהתעמקתי במחקרים גיליתי שכשאנשים משתפים בחוויות חיוביות, גם הם מרגשים יותר טוב וגם האנשים שאיתם מרגישים יותר טוב. להסתיר הצלחה זה בעצם להסתיר חלק מאוד מרכזי שיש בך. אתה בסדר עם זה שאומרים לך שאתה מצליח?
"זה מביך תמיד. הצלחה זאת הגדרה מאוד אינדיבידואלית. זה עצם ההוצאה לפועל של הרעיון שלך. מישהו יכול להגיד: "יש לה פודקאסט מצולם, אבל זה לא תוכנית בפריים טיים ערוץ 2. מבחינתך, זה היה החזון שלך. בסופו של יום אני בא הביתה, ואני חי את החיים הרגילים שלי, אני לא הולך הביתה ואומר "אני מצליח". חלומי הגדול ביותר הוא לקום בבוקר ולשתות קפה עם האנשים החשובים לי".
את תוכניות הפודקאסט הראשונות שלי הקלטתי אצל אחי. בתכנית הראשונה אירחתי את תמר איציקסון והיא שאלה אותו איך הולך לו, והוא דיבר בפתיחות על רווחים ומחזורי כסף, ולי פשוט נשמטה הלסת. לדבר כך על כסף והצלחה, זה משהו שאנחנו לא רגילים אליו.
"לאדם מצליח קל לדבר עם אנשים מצליחים. דיברתי עם מיליארדרית מאוסטרליה, והשיחה התגלגלה לכסף ולא הייתה בזה מבוכה. זה נורא משחרר ומלמד לדבר על כסף. צריך כמובן לדעת עם מי לדבר, ואיך. אם הייתי יושב עם אחיך, הוא יכול היה לספר לי במה הוא משקיע, ואיך הוא מרוויח. חלק מההצלחה זה גם לדעת שאתה עולה לכיתה אחרת. אתה צריך להיפרד מחלק מהאנשים שליוו אותך עד היום, זה תהליך קשה וכואב.
אני מספר על העסק שלי בגאווה גדולה כי לא באתי מבית של כסף ובניתי את האימפריה שלי במו ידי.יש אנשים שהתרחקו ממני בעקבות ההצלחה. לא כי הם לא פירגנו לי, אלא הם פגשו את התקיעות שלהם בכל פעם שהם פגשו אותי. זה קרה לי גם בעיתון האחרון שכתבתי בו, אנשים שם פשוט נלחמו בשינוי שעברתי. במקום להגיד - אנחנו יכולים לקבל את יובל אברמוביץ' שיכתוב לנו מאמר בכל שבוע באותו מחיר, הם ביקשו ממני לכתוב כמו שכתבתי לפני עשר שנים. נכנסתי לעורך שלי ואמרתי לו, אתה כמו אבא שלא מבין שהילד שלו גדל, ובמקום לקנות לו קונדום מביא לו צעצוע".
לדעתי אלה דפוסי החשיבה שיש לאנשים על הצלחה ושינויים. אני מניחה שיש לך חברים שהם שכירים ומרוויחים הרבה פחות, אבל הם מאושרים ומרגישים שהשיגו את המטרות שלהם.
"לחלוטין, יש לי חברים שהם שכירים בבנק וטוב להם וזה נהדר. יש לי שיח איתם כמו שיהיה לי שיח עם מישהו שיש לו קריירה בינלאומית. קשה לי עם התבייכנות. ראיתי פאנל עם סופרים ישראליים ב-Ynet שכל מה שהם עשו היה להתלונן על מצב הסופרים בארץ וזה פשוט הרגיז אותי. יכול להיות שעכשיו צופה בתכנית ילד בן 18 שיש לו חלום להיות סופר ומחליט לוותר על החלום, או שההורים שלו אומרים לו שאין בזה כסף ולא כדאי להמשיך לשם. אני פחות מתחבר לגישות של אחריות הסביבה או המדינה. כשכתבתי בעיתון אמרתי לעצמי שיש לי בדיוק ארבעה עמודים, והם יהיו הכי טובים שאוכל, אבל אני לא אחראי לכותרת הראשית. אם כל אחד יעשה טובה באי הקטן שלו ולא יתלונן, תהיה לנו חברה טובה יותר".
בוא נדבר על החיים לצד הצלחה, הם הרי לא תמיד זוהרים. יש "פחד מהצלחה", תגובות שליליות שמגיעות מהסביבה וקנאה. מתפתח מירוץ בינך ובין עצמך להצליח יותר, יש גם בדידות בתוך ההצלחה.
"אני יכול לספר לך סקופ ראשוני; אחד הספרים הבאים שלי יעסוק בהצלחה בצורה מקיפה. כל חיינו מלמדים אותנו איך להתמודד עם כישלון ולא מלמדים איך להתמודד עם הצלחה. לפני שנתיים-שלוש, הייתי במשבר נפשי. חזרתי מפגישה בהוצאת הספרים הכי גדולה בצרפת, שמוציאה ספרים ל-60 מיליון דוברי צרפתית. אני חוזר לסוויטה שהם שכרו לי עם נוף מדהים, ופשוט לא מסוגל להכיל את זה. אני חי את הספרים שלי כבר שנים, זה לא נפל עליי בבום, ועדיין היה לי קשה להתמודד עם ההצלחה. זה אושר בקנה מידה שאנחנו לא יודעים להכיל, כמו מנת יתר של סם. אנחנו חייבים ללמוד לא רק איך להיכשל, אלא גם איך להצליח, איך לשמר הצלחה ולחיות לצידה.
איך באמת חיים לצידה בצורה טובה?
"המפתח זה לנהל את ההצלחה שלך. אני אקבע מתי יהיו הרצאות ובאילו מינונים. בחדר העבודה שלי יש ארבעה לוחות מחיקים כמו במעבדה, פעם הייתי רושם המון רעיונות ותוחם בזמנים. היום אני מבין שאי אפשר להספיק הכל עד 2019, ויש דברים שזה בסדר שיחכו עד 2027. אני ממליץ לאנשים לרשום רשימות עם 10 מטרות בדיוק בגלל זה. חלק מהן יפלו, חלק יתגלו כלא רלוונטיות. בסוף תישאר עם ארבע. אלה ארבע מטרות שהצלחת להשיג בשנה וזה מדהים.
אם דיברנו קודם על איבוד חברים, חשוב לציין שגם מרוויחים חברים חדשים. העורכת שלי היא גם חברה טובה שתמיד אומרת לי את האמת. יש לי חברים טובים שאני קורא להם בפלאפון חבורת "הקוסם מארץ עוץ". החבורה בספר היא חבורה משונה קצת, כל אחד מגיע עם הדפקטים שלו, לאחד אין לב, לאחר אין שכל ואין לאף אחד מהם וויז. אבל ביחד הם בלתי מנוצחים. עם החברים הטובים שלי אני יכול לדבר על הפחדים ולפורר אותם עד שאני רואה את חוסר הרציונליות שיש בהם.
חייבים לנצח את הפחד רגע לפני שמחליטים לברוח ממנו. אני רציתי לפרוש רגע לפני שהשיר שלנו יצא. צילמנו פיילוט ובפגרה התחלתי לחשוב על פרישה. גם עם "הרשימה" זה קרה לי. חשבתי לגנוז את הספר, או לשמור אותו ולפרסם כשאהיה בן 50 או 70. מזל גדול שלא עשיתי אף אחד מהדברים האלה".
יש תסמונת שנקראת "תסמונת המתחזה", ומאפיינת כ-70% מהאנשים המצליחים והאינטליגנטיים. הם מרגישים שהם מתחזים, שההצלחה שלהם היא לא באמת שלהם, וחוששים שאחרים יגלו את התרמית. החלק הכי מפתיע בתסמונת הזאת, זה ההיקף שלה, המון אנשים מצליחים סובלים ממנה. התמודדת עם תחושות כאלה?
"אני זוכר שבהרצאות הראשונות שלי בהבימה, שאלתי את עצמי מה אני מחדש, והרגשתי שאני בעצם לא אומר להם כלום. היה פער בין מה שהקהל ראה והרגיש לבין התחושה שלי. אני חי רשימות, מטרות ויעדים מגיל 0, עבורי זה טבעי. לקח לי זמן להבין שהמקום שאני נמצא בו הוא מעניין וחשוב לאחרים. ניגשו אליי אנשים בני 70 ואמרו שהראש שלהם נפתח, קיבלתי מכתבים מארמון בקינגהאם, ומאנשים מכל העולם. בסופו של דבר, החיזוקים צריכים להיות פנימיים, להגיד לעצמך; "אני ראוי", גם בלי מחיאות כפיים".
איך ההצלחה שלך משפיעה על חיי הסובבים אותך?
"לפני כמה שנים זכיתי להתארח בביתה של השחקנית הצרפתייה זוכת האוסקר ז'ולייט בינוש (במסגרת תפקידה בסרט "הפצוע האנגלי). היא סיפרה שהיא אוהבת לצייר. באופן טבעי הרמתי את העיניים לראות את הציורים וראיתי שהסלון שלה ריק, וגם האוסקר איננו. שאלתי אותה איפה הציורים והאוסקר שלה והיא אמרה שהיא שומרת את כולם בסטודיו שלה כי היא לא רוצה שהילדים שלה יראו משהו חוסם בבית שלהם. היא לא רוצה שיחיו תחת הצל שלה, שיקבלו את הטעם שלה באומנות או יחששו מהכישרון שלה. זה ממש גרם לי לחשוב מה אני מעביר לבנות שלי. האם אני פועל כדי להרחיב את עולמן או לצמצם אותו".
רבים מאיתנו חושבים שנהיה מאושרים כשנצליח. האמת היא שהצלחה בסך הכל לוקחת את החיים שהכרנו ומקצינה אותם. האושר עילאי, אך גם הסיכונים גדלים ומתעצמים. מערכות יחסים ששרדו בתקופה "ממוצעת" עומדות במבחן, וגם היציבות הנפשית מוטלת בספק. הצלחה היא דבר נהדר, שגם לו מגיע כבוד, הכנה ושעות של תרגול דרכי התמודדות כדי לשמר וליהנות ממנו.
ספרו בקבוצת הפייסבוק שלנו מה הראיון עם יובל גרם לכם לחשוב, וגם - לאיזו הצלחה אתם שואפים.
שלכם,
יהודית
כתבה זו התפרסמה גם בעיתון ״הארץ״
עורכת: הדר אזולאי
Comments